קטורי שינטו-ריו הינה אמנות כוללת שמכילה בתוכה הוראה בלוחמה, אסטרטגיה, פילוסופיה ופיתוח אופי. שיטות האימון כוללות: קנג’וצו (לחימה בחרב), איאייג’וצו (שליפת חרב), בוג’וצו (טכניקות לחימה במוט ארוך), נגינטג’וצו (לחימה בחנית-חרב), ריוטוג’וצו (שתי חרבות), קודצ’יג’וצו (חרב קצרה), סוג’וצו (חנית), ג’וג’וצו (לוחמה ללא נשק), ושוריקנג’וצו (אמנות הטלת סכינים). לימודי האסטרטגיה כוללים גונבאיהו (מיקום ותזוזת לוחמים), צ’יקוג’והו (ביצורים), ג’ינאיי (תצורות לוחמים), נורושי (איתות עשן), נינג’וצו (ריגול), וטנמון צ’ימון פוסוי המבוסס על יין/יאנג ותאוריית חמשת האלמנטים. הלימודים המתקדמים באסטרטגיה ושיטת השלום הועברו מדור לדור עד ימינו אנו.

גם בימינו אלו, המעוניינים להצטרך למסורת נדרשים לחתום על שבועה לאלוהי מקדש קטורי. זוהי שבועת הדם והיא עוברת כמסורת במשך דורות. באמצעות השבועה מובטחת המסירות של האנשים השואפים להפוך לתלמידים והם יבינו את הגישה הנכונה המצופה מהם על מנת להיכנס ללימודי המסורת. מועמדים מתחייבים לציית לחוקים הבאים:

שבועה לאלים העליונים

עם הצטרפותי כחבר בטנשינשו-דן קטורי שינטו-ריו שהועבר על ידי האל העליון של מקדש קטורי אני מתחייב בזאת:

1. לא תהיה לי עזות מצח להתדיין או להדגים פרטים מהריו* לחברים או שאינם חברים, גם אם הם בני משפחה

2. לא אהיה מעורב במריבות ולא אנצל לרעה את האמנות כנגד אחרים

3. לא אהיה מעורב בהימורים ולא אבקר במקומות מפוקפקים

4. לא אלחם בחרב אם אנשים המתאמנים באמנויות לחימה אחרות ללא אישור

אני מתחייב בזאת לדבוק באדיקות בכל הסעיפים הנ"ל. במידה ואפר אחד מהסעיפים, אקבל את העונש מידי האל הגדול של קטורי והאל הגדול מרישיטן.

בזאת אני נשבע וחותם בדם על שבועה זו לאלים העליונים.

ברגע שהושלמה השבועה, המועמד מקבל הכרה כחבר במסורת, כאשר ההתחייבות באה לשרת את הגישה הנכונה למסורת ולתהליך הלימוד.

*ריו – סגנון/בית-ספר של אמנות לחימה ביפן

תהליך הלימוד הוא הדרגתי. ראשית לומדים התלמידים לומדים קטות (קטה – רצף תנועות מוגדרות מראש). הן הלימוד והן האימון מתבצעים ביחד עם תלמידים בכירים יותר ובפיקוח המורה. האימון כולל חזרה על תנועות מוגדרות, המכילות את ליבת האמנות ודרכן יכולים התלמידים לרכוש בהדרגה את הטכניקה, התאוריה והפילוסופיה של האמנות. הקטות הראשונות שהחניך לומד הן אומוטה נו טאצ’י (לחימה בחרב: 4 קטות), אומוטה איאייג’וצו (שליפת חרב: 6 קטות), טצ’יאיי בטוג’וצו (שליפת חרב בעמידה: 5 קטות), אומוטה בוג’וצו (טכניקות מוט ארוך: 6 קטות), ואומוטה נו נגינטה (טכניקות חנית-חרב: 4 קטות).

התלמידים מתאמנים בקטות האלה במשך חודשים ושנים ובסופו של דבר רשאים להתקדם ללימוד מתקדם ורחב יותר. מגילות מוענקות לחניכים בהתאם להתקדמותם (מוקורוקו, מנקיו, וגוקוי קאידן).